הרטיטי את ליבי

אתמול ראיתי בתיאטרון הקאמרי את המחזה "הרטיטי את ליבי" מאת חנוך לוין שנחשף בעיזבון שלו. זוהי קומדיה מלוטשת, ושנונה המתגלגלת בסופה לסיכום חיים מפוכח. מוצאי שבת בשעה שמונה הוא הזמן בו נוהג השופט למקה לפקוד את אהובתו, הזמרת לה לה לה לה, שבגלל יבלת איומה על רגלה אינה יכולה להגיע לטונים הנמוכים. כעבור שבוע הוא מוצא שם לתדהמתו מחזר צרפתי, שאהובתו מסבירה שהוא רק הפדיקוריסט. גם את המחזרים האחרים: האיטלקי, הספרדי, הטורקי, היוגוסלבי והאלבני - היא מתרצת במגוון תירוצים. זה פסנתרן האחר אקורדיוניסט השלישי מורה לפיתוח קול ועוד ועוד. השופט למקה שואף כמובן לסלק את מתחריו מדרכו. כשפשוניאק חברו הטוב מחליט לנטוש את אשתו העייפה ששמה ככה-ככה, למקה בטוח שגם הוא בין החומדים את הזמרת ומזמין אותו לדו-קרב. אך עם חלוף השנים ודעיכת התשוקות, רוחות הקרב הולכות ומתפוגגות: פשוניאק חוזר אל אשתו; לללה מחליטה לנסוע לארצות הים ולמקה ממשיך לחכות לה מתחת לחלון בלב מפרפר- "למה כל מי שרק עבר על פנייך כבר נגע בך וחיבק אותך, ורק אני לא? למה לא אני? מה אין בי?"