דיאלוג אקדמאי

סטודנטל מודל 2005, סטודנט שנה א' חרוץ ויפה בלורית מתכתב עם סטודנטל מודל 2009, סטודנט תשוש, מתוסכל ובעל מפרצים.

רגע לפני שאמיתי, המרצה, מתחיל להסביר בלהט על הגדרת משתנים הוא ממלמל בשקט, כממתיק סוד "זה היום הראשון שלכם פה, לא? ברוכים הבאים לאוניברסיטה". שלוש מאות סטודנטים טריים, מבוהלים עד לשד עצמותיהם, עונים לו בניד ראש מנומס. אני מנסה להקשיב אבל מוצא את עצמי בעיקר מסתכל מסביב, בוחן את האנשים שעתידים לשבת לידי בארבע השנים הקרובות. בצהריים אני פוגש ליד מכונת הקפה את נועה וליאת. כמה דקות קודם הן התלחשו בלהט בכיתה וגרמו לי לתהות איך בחורות מסוגלות להתחבר כל כך מהר אחת עם השנייה. התשובה היא כמובן- הן מדברות על בגדים. אהה- הן גם למדו יחד בתיכון וגרות באותה שכונה. אנחנו אומרים "נעים מאוד" מנומס וחוזרים להעתיק מהלוח. יש שם "אס" מוארכת כזו שהמורה מתעקש לקרוא לה אינטגרל.

סוף סוף מצאנו מאמר שמתאים לנושא של פרויקט הגמר. אני לא ממש זוכר איך מחשבים פה את האינטגרלים אבל השותפות שלי לפרויקט, ליאת ונועה, טוענות בתוקף שלמדנו משהו כזה בשנה ראשונה.

שיעורי הבית הבדוקים נמצאים בתא של המתרגל. תיבת העץ הזאת ממוקמת אי שם מאחורי המעלית בבניין וולפסון. אני מתחיל את החיפושים בוולפסון כיתות. אחרי 3 בנייני וולפסון (מסתבר שיש גם וולפסון הנדסה, וולפסון תוכנה וולפסון מעבדות) ו-2 מעליות (אחת מהן למשאות בלבד) אני מוצא את מבוקשי. מתחת ל-46 דפי משבצות אחרים מונחת אחר כבוד המטריצה המדורגת שלי.

אני עולה לקומה הרביעית ובדרך עובר דרך התא שלי. בדיוויד 14 על גבי מדבקה לבנה מתנוסס שמי בגאון, קצת מתחת לשמו של שותפי החביב לתא שמתרגל קורס במימון. וכך דרים להם בכפיפה אחת תלוש משכורת מהחודש שעבר, תרגילים על ריבית דריבית, ניתוחים ארגונומיים של עמדות עבודה במפעלים וכתב מינוי אחד: שכנים טובים חיי שלום. אני שולף 35 עבודות שיהפכו בקרוב לבילוי המועדף עליי בלילות, ונכנס להרצאה.

"תביא הרבה אוכל להיום כי אנחנו לא הולכים לצאת מהספרייה", אלומה מתקשרת בבוקר מוקדם לתת לי הנחיות קולינריות. על הפרק חקירת פונקציות, גזירה ומציאת נקודות קיצון. אנחנו פותרים כאילו אין מחר. למעשה אנחנו פותרים כאילו המבחן מחר. המבחן, אגב, בעוד שלושה שבועות בדיוק.