המתרגל שזה עתה קודם להיות מרצה- הוא צעיר, נמרץ וכל כולו רצון עז להוכיח לעצמו ולכל השאר שהרצאה לא חייבת להיות משעממת. המתרגל להיות מרצה יוצא מגדרו כדי להיות נחשב ולהתחשב בתלמידים (הוא הרי חבר באגודת הסטודנטים כבר לפחות שש שנים). עקב אכילס שלו הוא גילו הצעיר אותו ינסה להסתיר בכל אמצעי ודרך, אבל שפת גופו כבר תדאג להסגיר את הסוד: הוא באוניברסיטה מגיל שמונה עשרה בערך.
המרצה הבלגניסט- המצגת וסדר השקפים הם בשבילו רק המלצה. לעולם יעדיף להוסיף בעל פה עוד כמה נקודות, מאמרים מוסגרים והערות חשובות. מחשבותיו מפוזרות ולא פעם ההרצאה תפליג למחוזות אחרים לגמרי מהתכנון המקורי. הוא יספר על חייו בעיניים נוצצות, ימשיל משלים, ייתן דוגמאות. הנשק של הסטודנטים נגדו הוא שאלות ממוקדות על החומר. אז נהפך הוא באחת למרצה החושב. בארשת רצינית יסתכל על הלוח שוב ושוב,יפתח את המחברת "התשובה כאן איפשהו- היא ולא אחרת". כעבור זמן רב ירים ידיים ויאמר "שאלה מצוינת אחזיר תשובה בשבוע הבא, אברר זאת כבר מחר".
המרצה שלא רוצה- הוא לא רצה להעביר את הקורס הזה, אבל לא הייתה ברירה. עכשיו הוא בעיקר לא מעוניין שתהיה נוכחות בכיתה. הוא יספר לך, הסטודנט, על כל הדרכים האפשריות ללמוד את החומר. רק תעשה טובה,אל תבוא להרצאה. באינטרנט יש את החומר, הספר מצוין, אפשר לקבל את כל מה שצריך אצל המתרגל. פה זה רק תיאוריה – תתחיל להתרגל.
המאוהב במקצוע- הקורס שלו נדמה בעיניו לשיא העניין. הוא טורח להדגיש לפני כל נושא בנפרד עד כמה הוא חשוב. הוא מעביר את אותם נושאים כבר עשר שנים, לכיתה מגיע רק עם טוש (אין צורך בעוד עזרים). את שעת הקבלה מאריך משעה לשעתיים. מסביר כל דבר פעם אחת-לרוב פעמיים.ומה רע בכל זה? באמצע המבחן אתה מתחיל להבין שאת רמת השליטה שלו בחומר הוא דורש גם מהתלמידים. וכך קורה שהמרצה היה מדהים אבל את הקורס סיימת עם שישים.
הלוחש לצועקים- את המרצה הלוחש פשוט אי אפשר לשמוע באוזניים לא חמושות. מספרים שיש שני צרצרים בדרום צרפת שמצליחים להבין מה הוא אומר. לא יעזרו מיקרופונים, רמקולים או כל אמצעי הגברה.הלחשן לעולם לא יישמע. המרצה הצעקן לעומתו הוא ההפך המוחלט. גם אם יגיע לשיעור סטודנט אחד שיישב בשורה האחרונה עם אטמי אוזניים הנזק לעור התוף בלתי הפיך.הצעקן מעביר את החומר- ושכל הפקולטה תשמע.מסתנן לקטגוריה זו גם המרצה הלא מובן זה שמדבר עם מבטא כל כך כבד עד שפעמים קשה לקבוע אם השפה המדוברת היא בכלל עברית.
המרדים מאיכילוב- לא משנה עד כמה תנסה להישאר ער בשיעור שלו, זה קרב אבוד מראש. גפרורים בעיניים, עשר שעות שינה, קפאין בדם- על הכל הוא מתגבר. העפעפיים כבדים, הנשימה מואטת והופ, אתה כבר לחלום מוכן.גם מחוגי השעון נרדמים וזוחלים לאיטם עד כי נדמה שסופה של הרצאת החובה הזו לא יגיע לעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה